טלפון: 054-4674408
דואר אלקט': gordon.noam@gmail.com
אתר :www.noamgordon.com






יום שבת, 22 באוגוסט 2009

על מחשבות ורגשות


כדי להבין מה גורם להרעה במצב הרוח שלנו, אנסה לתאר בפניכם את התהליך שבסופו "נולדים" מצבי רוח רעים או דיכאון. מחקרים רבים בתחום הפסיכולוגיה הקוגניטיבית מצביעים על כך, ששינויים לרעה במצבי רוח, כלומר שינויים ברגשותינו, הם תוצאה של מחשבות שליליות. באופן נורמאלי, המחשבות השליליות נוצרות בעקבות אירוע שלילי (לדוגמה: אבדן של אדם קרוב, כישלון, טראומה ועוד). מכאן, שסדר הדברים על רצף הזמן הוא - אירוע שלילי המייצר מחשבות שליליות, אשר הן הבסיס לרגשות שליליים. נכון שזה חידוש? הרגשות שלנו נובעים תמיד ממחשבות, ולא להיפך!

אך קודם כל, מהי בכלל 'מחשבה'? מחשבה היא תהליך שמתרחש במוחנו, שניתן להמשילו לדיבור פנימי של "מילים שקופות" שאנו אומרים לעצמנו. התהליך לא נעשה בד"כ במודע ולכן לא תמיד קל ולא טבעי לאדם לאתר את מחשבותיו ולחשוף את אותו דיבור פנימי ושקוף שהוא אומר לעצמו כהרף עין, לאחר התרחשות כלשהי.

אם כך, הרי שניתן לומר, שרק לאחר הבנת המתרחש, ניתן להרגיש אותו. קביעה זו עדיין איננה אומרת שהבנת המתרחש תהיה תמיד הבנה נכונה. לכן, בנקודה זו מתחיל העניין להסתבך מעט, שכן הבנה לא נכונה, תגרור אחריה תגובה רגשית לא תואמת ומיותרת.

המציאות שחווה כל אדם היא למעשה פרשנות שכלית שניתנת על ידו לחוויות שהוא עובר על פי תפיסתו. תפיסה זו היא סובייקטיבית ולכן עלולה לעיתים לייצר מחשבות מעוותות. בטיפול הפסיכולוגי המסורתי מתייחסים למחשבות המעוותות והלא תואמות את המציאות, כאל סימפטום. אך למעשה, המחשבות המעוותות הן הן הנתון החשוב ביותר, שבו טמון הפוטנציאל לשינוי. אם ההבנה של אירוע היא מדויקת ונכונה, הרגשות הנובעים מהבנה זו יהיו אמינים ותקינים. אולם אם התפיסה של האירוע תהיה מעוותת, כך גם תהיה התגובה הרגשית, וזו תופיע בצורת רגש כוזב (שלאדם שחווה אותו הוא נראה כאמיתי לגמרי) שאינו תואם את המציאות, ולכן – מיותר.

עכשיו וודאי תשאלו – "מהו רגש כוזב? איך רגש יכול בכלל להיות כוזב?". לא אחת ניתן לשמוע רבים, ובניהם אנשי מקצוע מתחום הטיפול הנפשי - "אי אפשר להתווכח עם רגשות". אכן הם צודקים. עם הרגש לא ניתן להתווכח, שכן הרגש הוא התוצאה ועם תוצאה קצת מיותר להתווכח. אך עם התפיסות והפרשנויות שהובילו אל אותו רגש ושלמעשה ייצרו אותו, ניתן להתעמת ואותן ניתן גם לשנות. ועם ביצוע השינויים הגרושים, ישתנה בהתאם גם הרגש.
דוגמא, צועד לו גבר לאורך הטיילת לאחר שיצא מהמִספָּרה. בדרכו, הוא רואה שתי נשים צעירות ונאות היושבות על ספסל ומשוחחות. ברגע בו הוא חולף על פניהן, פורצות השתיים בצחוק גדול, רוכנות קדימה ומתגלגלות מצחוק. האיש מסמיק כולו וחושב לעצמו מייד – "הן צוחקות עלי. זה בטח התספורת הנוראית שהוא עשה לי. אני נראה כמו אידיוט ורואים שאני חדל אישים טיפש. רק מטומטם ייתן שיספרו אותו ככה בלי להגיד לספר לתקן את זה, איזה אפס אני. האמת? אני ראוי שיצחקו עלי...". עכשיו מרגיש אותו בחור מבוייש, מושפל, חסר ערך וממהר לכיוון הרכב כדי להיעלם מהמקום.

מה בעצם קרה כאן? איך אפשר לזהות את התהליך בהתרחשות הזו? האירוע
  • האירוע - אני רואה שתי בחורות צוחקות. הפרש
  • מחשבה אוטומטית- אם שתי בחורות צוחקות ברגע שאני חולף על פניהן, אין כל ספק שהן צוחקות עלי. יצינוספות
  • מחשבות שליליות עוקבות - התספורת שלי נוראית, אני אידיוט, תמיד צוחקים עלי, יש להן סיבה טובה לצחוק עלי. ת
  • התנהגות - בריחה מהמקום.
אם נדלג לרגע על שני השלבים האמצעיים, נראה שברמת העובדות, צחוקן של שתי נשים גרם לבריחתו של אדם בוגר מהרחוב. מה שקרה בין שני אירועים עובדתיים אלה, התרחש כל כולו במוחו של אותו אדם ולא במציאות ואין לו לאותו אדם שום עדות או הוכחה לכך, שאמונותיו, שפרשנותו ושמסקנותיו הן נכונות ונסמכות על עובדות. תארו לכם, שמייד לאחר שפרצו בצחוק, היה שומע אותו הולך הרגל את הבחורה האחת אומרת לשנייה: "ראית את הילד שם מאחור, איך הוא נפל מהמגלשה ישר על גבו של הכלב, שקפץ בבהלה על האישה שנפלה לתוך המים?" האם גם במקרה זה, הייתה המחשבה האוטומטית הראשונית שלו ממשיכה ליצר מחשבות שמובילות לתוצאה התנהגותית של בריחה מהמקום?

אצל אנשים רבים הסובלים מנטיה למצב רוח הפכפך, או מעצבות מתמדת, וגם במקרים רבים של הסובלים מדיכאון, המקור למצבים רגשיים אלה הוא נטייה למחשבות אוטומטיות מעוותות. איך בכל זאת משנים את אותן מחשבות מעוותות ומישרים אותן? על מנת לעשות זאת, יש להכיר תחילה את עיוותי החשיבה העיקריים, הרווחים ביותר. לאחר הכרתם, ניתן באופן שיטתי ומסודר, בטיפול נכון וממוקד להביא לשינוי אותם אוטומטים ואותם דפוסי מחשבה שגויים ולהביא בכך לשינוי מצב הרוח, ולתחושה של שליטה ברגשותינו.

על אותם עיוותי החשיבה נפוצים תוכל לקרוא בפוסט שהוקדש להם, כאן בסמוך.



4 תגובות:

  1. מה ההבדל בין אבל לדיכאון?

    השבמחק
  2. שלום,
    בשונה מדיכאון, שביחס אליו מפורט באתר שלי (שקישור אליו בדף למעלה משמאל)אבל הוא דומה אך שונה. יש מספר גישות ביחס להתייחסות לנושא האבל ואנסה להאיר נושא זה עבורך. מקובל להתייחס לאֶבֶל כאל תהליך ספונטאני, שבחלקו הוא לא רציונאלי ולא נשלט, המאופיין ע"י פגיעה בתחושת הזהות. אבל הוא תוצאה של אובדן, הן שאל אדם והן של איבר, אידיאולוגיה, מוניטין וכיוב'. מדובר בתהליך שהינו חיוני לחזרה לשיווי משקל ולפיכך אופיו 'הישרדותי', כלומר שהוא נחוץ. חרף האינדיבידואליות שלו הוא בעל מאפיינים אוניברסאליים. חוקרת אבל חשובה ששמה אליזבת' קובלר-רוס, ערכה מחקר חשוב שכלל 200 נבדקים (מפאת קוצר היריעה לא אשעמם כאן עם הליך המחקר) שממצאיו חשובים ודי מקובלים מזה לא מעט שנים על העוסקים בתחום. מסקנותיה הן שהאבל מתאפיין ע"י 5 שלבים, המהווים מענה על צרכים פסיכולוגיים כתוצאה מאבדן, שמטרתם עיבוד החוויה וחזרה לשיווי משקל. הטענה היא שהמעבר משלב לשלב הינו הדרגתי ורוורסבילי ומשך זמן כל שלב הינו אישי:
    1. שלב ההכחשה
    בשלב זה קיימת התעלמות מהגסיסה או מהאבדן וחיפוש אחר הסבר אחר למצב. התנהגות המגיב נחזית פעמים רבות בשלב זה כתמוהה נוכח היעדר הפגנת רגשות מיוחדים מצידו. כל זאת נוכח חוסר קליטה שלמה של המשמעות הרגשית של האובדן. בשלב זה אין קשר בין ההבנה השכלית לזו הרגשית. ההסבר לעצם קיומו של שלב זה הוא היותו מנגנון הגנה שמטרתו למתן את קליטת האובדן, לאפשר עיבוד ראשוני של הכאב ומעבר "בשלום" לשלב הבא.
    2.שלב הכעס והביטויים הרגשיים
    מתאפיין בכעס על חוסר הצדק, על היעדר מזור למצב וכו'. אצל אלא שחווים אבדן הוא מתאפיין בפיתוח מודעות למציאות החדשה, אך מבלי לקבלה עדיין. הכעס בשלב זה הינו תוצאה של מאמץ להיאבק במציאות.

    3. שלה ההתמקחות
    מיקוח שתכליתו 'השגת עסקה' שתבטיח הארכת זמן ואולי אף יציאה מהמצב. התווכחות עם מחולל האבדן וביצוע 'עסקאות' עם אלוהים. שלב זה מאופיין בתחושת פגיעות וחוסר אונים ומטרתו החזרת שליטה לחיים.

    4. שלב הדיכאון
    שלב שמגיע עם ההכרה במוות הקרב וקשור לעיתים בכאב פיזי של ממש. אין בו עדיין קבלה של האבדן ומדובר בסוג של התמודדות. מגיע לאחר מס' שבועות, כשחשים את הגעגוע והחלל שנוצר. הסימפטומים של שלב זה דומים לשל דיכאון מג'ורי, למעט היעדר ירידה בערך העצמי. בשלב זה יש בד"כ נסיגה בתפקוד ופסק זמן משגרת ההתנהלות, החיוניים להגעה לשלב האחרון.

    5. שלב ההשלמה, הקבלה וההתארגות מחדש
    למי שגוסס הוא מאופיין בהתנתקות וריחוק, מאין מנוחה שלפני המוות ומאופיין בד"כ גם בירידה בכאב פיזי. למי שחווה את האבדן הוא מתאפיין בקבלת האבדן כעובדה וכחלקאינטגראלי מקיומו וזהותו של המתאבל. שלב זה מגיע כשנה לאחר האבדן והוא מציין את הפסקת המאבק בשינוי הכפוי. בשלב זה משאבים שהופנו קודם למאבק, מופנים לתפקוד יומיומי ולתחושת שיווי משקל תפקודי/נפשי. אין בו התעלמות מהאובדן אלא קשר חזק עימו במסגרת הזהות המחודשת. תום תקופת האבל מביא את האדם למקום חדש ולהתארגנות חדשה.
    אני מקווה שההבדלים במאפייני שתי התופעות ברורים עתה יותר.
    תודה,
    נועם גורדון

    השבמחק
  3. האם זה הגיוני לחוות אבל לאחר פרידה מבן זוג לאחר 7 שנים?

    השבמחק
  4. שלום,
    אינני יודע מדבריך למה כוונתך במילים "...לחוות אבל...". בכלליות ניתן לומר שתהליך אבל שלא עוּבָּד כראוי עלול להסתבך ולהפוך למה שמכונה "אבל מורכב" והאדם המדובר יחווה סבל כתוצאה מכך שלא הצליח לעבור למצב בו בן הזוג שלו הפך לחלק מעברו ואיננו עוד חלק פעיל בהווה שלו.

    השבמחק