על התמכרות לאישורים ולהסכמות

מי לא אוהב שמעריצים אותו?  

מי לא נהנה משבחים וממחמאות?

אכן לזכות בתמיכת האחרים זה כייף. אך להיזקק לה זה כבר בעייתי, כי בהיעדרה – אתה הופך משותק וחסר ביטחון. כשהחתירה לאישור הזולת אינה עוד משאלה אלא צורך ואתה מוצא עצמך מקדיש זמן רב מידי במאמץ לזכות באישור ולהימנעות מדחייה – אתה בבעיה.

וודאי תסכימו איתי כי חיים פעילים ללא התנגדויות אינם בנמצא. התנגדויות הן תוצאת החיכוך האנושי שבחיים ו'המחיר' הטבעי אותו משלם אדם על עצם חיוניותו ולכן הן בלתי נמנעות. כלומר - לפחות מחצית מהאנשים בעולמנו מתנגדים למינימום חצי מהדברים שנאמר (וגם מצב של 50% הוא הישג מכובד). מכאן, שדרכו של עולם היא שלעולם לא אצליח להשביע את רצון כולם.

כשמישהו מתנגד למשהו שאמרתָ, במקום לשנות מיד את דבריך כדי לזכות בשבח, אפשר להיזכר שהנה עומד מולך אחד מאותם 50% טבעיים שלא מסכימים איתך. הידיעה העמוקה שכל מעשה או אמירה שלך עשויים לעורר התנגדות כלשהי והציפייה שהדבר יקרה, הם המפתחות ליציאה מהאומללות שבריצה אחר אישורים.

הגרוטסקיות האירונית שבמרדף

נעשה תרגיל מחשבתי. בוא נניח שניתן לקבל את אישורם של כולם ושהדבר אפילו בריא. עכשיו חשוֹב, מיהו האדם המוכר לך, שמשיג בעיניך את המידה הרבה ביותר של אישורים בחייו. איזה מין אדם הוא? למה כולם נמשכים אליו? איך הוא מתנהג ומתנהל?

סביר להניח שאתה חושב עכשיו על אדם גלוי לב, ישיר וענייני, חופשי מדעות של אחרים וכזה שהגשים את עצמו. אפשר לנחש שזהו אדם שאומר דברים בלי להתחשב בתוצאות ושנוקט יותר כנות מדיפלומטיה. הוא איננו אדם מעליב אך הוא אינו מבזבז זמנו במשחקי פוליטיקלי קורקט ועדינות יתרה.

נו, אז תגיד - זה לא אירוני? מסתבר שדווקא אלה שזוכים לאישורים הרבים ביותר, הם אלה שלא מחפשים אחריהם ולא מנסים להשיגם.        

צמצום הצורך לחיפוש אחר אישורים – משימה בלתי אפשרית?

המשימה אפשרית. מעבר לכך שעליך להכיר היטב את הרווחים שלך מהתמדה בהתנהגות זו, יש גם כמה אמצעים שאם תעבוד עליהם תצליח לצמצם את הצורך:

·         אמץ תגובות חדשות בהיתקלות בחוסר אישור. לדוגמא, במקרה בו לא מסכימים איתך הגב בפשטות וללא התרסה: "את מתרגזת, וחושבת שאינני צריכה לחשוב כמו שאני חושבת".  לא עם המילה "אני" בתחילה אלא עם המילה "את", מה שיזכיר לך שחוסר האישור אינו שלך אלא שלה ולכן אין לך סיבה לשנות עמדה או להתגונן.

·         עמידה על שלך כשנדמה לך שמישהו מנסה לשלוט בך ע"י אי מתן אישור: "אני יודע שהתרגלת שאשנה עכשיו את מה שאמרתי, אבל אני באמת מאמין במה שאמרתי ותצטרך להתמודד עם זה".   

·         כשנאמרו לך דברים לא בהכרח נעימים אך שעשויים לעזור לך, הוֹדֶה לבן שיחך. עצם התודה מייתרת את הצורך באישור.

·         'התאמן' בחוסר אישור וביכולת שלא להתעצבן. בחר אדם שנוהג להתנגד לך וצא לקראת התנגדותו בלי לאבד את שלוותך ובלי לשנות את דעותיך. ככל שתתאמן, תראה שאתה משתפר. זכור שאתה מצפה מראש לדעה סותרת ושאין בכך כל רע ואין לדעה כזו כל השפעה אמיתית עליך.

·         נתק את הקשר בין הערכתך העצמית לדעותיהם, דבריהם ומעשיהם של אחרים. בכל התקלות בהתנגדות, שנן לעצמך: "זה עניינם. אני מצפה מהם לנהוג ככה. דעותי לגיטימיות ככל דעה אחרת".

·         מחשבות של אחרים לא יכולות להשפיע  עליך אלא אם אתה מאפשר את זה. עם התקלות בהתנגדות שאל את עצמך:"אילו הסכימו איתי עכשיו, מצבי האמיתי היה טוב יותר?" מובן שלא. ככל שתקבל התנגדויות בשלוות נפש, תגלה שבפועל אתה זוכה ליותר הערכה וחיבה.

·         זה בסדר לסרב להתווכח ולסרב לנסות לשכנע. אמונה שלך בצדקת טענתך מספיקה.

·         צמצם התנצלויות במקרים בהם אינך באמת מצטער על דבריך. במקרים כאלה התנצלות היא תחינה למחילה והמחשבה שמאחוריה היא: "אם באמת הייתי מתכוון למה שאמרתי אתה לא היית אוהב אותי. לכן אני צריך עכשיו שתגיד לי בבקשה שאני בסדר". כשאדם זקוק לסליחה כדי להרגיש טוב, הוא נותן בכך לזולת שליטה ברגשותיו. 

·         היה ער למספר הפעמים שקוטעים את דבריך ואם אתה הוא זה שנסוג תמיד ובחן אם ביישנותך היא בעצם חיפוש אחר אישור.

קבלת שבחים היא חוויה מהנה ואין על כך מחלוקת. בטור זה כיוונתי לחיסון מפני הכאב המופיע כשאינך זוכה לקריאות עידוד והסכמה. כולנו הותנֶנו לדרוש אישורים מרגע לידתנו, לכן שינוי נוהג זה אינו קל ומצריך תרגול ולא רק הבנה. המאמץ עם זאת – שווה. התחסנות מפני אומללות במצבים של חוסר אישור היא אחד המפתחות לחיים חופשיים ושמחים הממוקדים בהווה.