טלפון: 054-4674408
דואר אלקט': gordon.noam@gmail.com
אתר :www.noamgordon.com






יום רביעי, 19 באוקטובר 2011

לא לרחם על הילד


גם כשהבעת רחמים לילד מוּצדקת – היא מזיקה. אנחנו לא יכולים לגונן על ילדינו מפני החיים. כדאי לזכור שהאומץ והכוח לעמוד בפני תהפוכותיהם נרכש כבר בילדות. בכדי להראות לילדינו את הסיפוק שבהתגברות על מכשולים, עלינו לטפל תחילה בכניעתנו הכמעט אוטומטית לרחמים. אמחיש את העניין בשתי דוגמאות.

______________________________________

דנה בת החמש עם חום גבוה ומכאובים, נלקחה לביה"ח. מעבר לדאגת האם, היא חשה מרירות על שכזה דבר קורה לילדה. תרופות ניתנו לדנה בזריקות ודם מהווריד נלקח לבדיקות וחרף עִרפולה, היא צעקה עם כל דקירת מחט. רחמי האם הלכו וגברו והיא הביעה מחאתה בפני הצוות על אכזריותו כלפי ילדה כה קטנה. מששוחררה מקץ 3 ימים, היא החלימה באיטיות, תוך שאימא משרתת אותה כשפחה. היא לא ידעה איך לפצותה על מחלתה הקשה והממושכת. ככל שדנה החלימה, כך הפכה ליותר תובענית ואימא המתעייפת והולכת, החלה לאבד שליטה, עד שיום אחד התפרצה בכעס. דנה הנדהמת נבהלה, פרצה בבכי וחשבה "איך היא יכולה להיות כזאת רעה אלי אחרי שהייתי כל כך חולה?" כתגובה, שבה אימא אכולת האשמה לסובלנותה כלפי דנה ביתר הקפדה. דנה ספגה עמוק לתוכה את מנות הרחמים מאימא ועכשיו, משלמדה כי היא ראויה לרחמים גדולים, היא גם למדה שהיא צריכה לרחם על עצמה. כך מתחיל מעגל הקסמים.

ילד חולה זקוק להבנה ותשומת לב ונטייתנו הטבעית היא לרחם עליו. הוא לא יכול לדאוג לעצמו וזה אכן תפקידנו. אך בדאגתנו עלינו להישמר מלהיסחף לתגובות רחמנות מיותרות. עובדה היא שאיננו יכולים להגן על ילד מפני סבל, שהינו חלק בלתי נפרד ובלתי נמנע מחיינו. ילד חולה זקוק מאיתנו להבעת אמון בגבורתו ולהפגנת השתתפות. מחלה ממחישה לילד את חוסר האונים שלו וקטנותו ולכן עלולה להיות הרסנית לרוחו. רחמים בעת זו רק יחלישו את כוח עמידתו ויחבלו באומץ ליבו. רחמים ממחישים לילד שהוא חסר ישע, במקום לחשל את נפשו. יחס נכון יהיה יחס אוהב ומסור במקביל לסירוב תקיף לנהוג בילד כבחסר ישע יותר ממה שהוא במציאות.     

______________________________________

מאיה בת הארבע התנדנדה על הנדנדה החדשה בשכונה. יעלי בת החמש, ביתם המאומצת של השכנים, דחפה והפילה אותה מהנדנדה והתיישבה במקומה. מאיה קמה, החזירה מכה ליעלי והלכה לנדנדה הישנה. ברגע שהתיישבה מאיה על הנדנדה, זינקה יעלי משלה ודרשה את זו של מאיה והשתיים החלו לריב.
אבא של יעלי הגיע והחל לדבר עם הילדות. הוא ביקש מיעלי לבחור איזו נדנדה היא רוצה, הושיב אותה בתוכה והחל לנדנדה ובהמשך הציע לנדנד גם את מאיה, שאמרה: "אני יכולה לבד". בשנייה שהצליחה מאיה להניע את נדנדתה, שוב דרשה יעלי להתחלף. אביה החל שוב לתווך. אז הגיעה אימה של מאיה ושאלה: "למה אתה נענה לכל דרישותיה?". האב ענה: "תראי, אני אף פעם לא מתנגד לה, המסכנה הקטנה שלי, אחרי כל מה שעברה?! בחיים לא אצליח לפצות אותה על התחלת חייה הנוראה". "מה קרה לה בינקותה?" שאלה אימא של מאיה והאב השיב: "את יודעת, היא מאומצת".

האב רואה עצמו כמושיע שייעודו בחיים להציל ילדה ברזילאית אומללה. לתפיסתו, כל האהבה והמסירות שבעולם לא יצליחו להסיר את הכתם שדבק בילדה. אך השקפתו זו איננה מציאותית. רחמיו רחוקים מלעזור לביתו ומייצרים תוצאות שונות בתכלית. אותו 'כתם' לא הזיק לנפש ביתו ורק גישתו של האב היא שמזיקה. יעלי כה מפונקת עד שהיא לא יודעת להועיל לעצמה בעת מצוקה. היא סיגלה לעצמה את האמונה הבסיסית שלפיה "הגורל התאכזר אלי ולכן על העולם לפצות אותי".

הרחמים הם מלכודת שהורי ילדים נופלים לתוכה. לדוגמא - בחיי ילד מאומץ לא בהכרח עומדים יותר מכשולים מלכל ילד אחר, אלא אם הוצבו ע"י הורים המוּנָעים מרחמים. כדי לסייע לילד להשתלב בסביבתו, זו שגיאה להעניק לו עמדה מיוחדת. ילדים שרואים עצמם כ'מיוחדים', מעצבים לעצמם מערכות אמונות וערכים שביסודן טעויות, ומתוכן הם מפתחים ציפיות שעליהם הם יתאכזבו בהמשך. כל ילד באשר הוא, ראוי לאותו יחס מכבד ולאותו טיפול, בין אם הוא חולה, מאומץ, יתום מהורה, בכור או בן זקונים. על הורים להימנע מלפעול אוטומטית מתוך רחמים ותפקידם הוא להראות לילד את הבנתם ולתמוך במאמצי הילד לחתור לעתיד. 

ברגעי משבר, ילדים נושאים עיניהם אל המבוגר בכדי לראות איך הוא יגיב למצבם ולמצוקתם ואז הם למדים מתגובתו.
על ההבדל בין השתתפות לבין רחמים להיות ברור להורה:
השתתפות משמעה, "אני יודע איך אתה מרגיש ועד כמה קשה לך. אני משתתף בצערך ואנסה לעזור לך להתגבר על הקשיים". רחמים מנגד, מבטאים עליונות ומידה של בעלות על האדם שמעורר רחמים - "מסכן אומלל שלי, צר לי עליך. אשתדל ככל שאוכל לפצות אותך על סבלך".

צער על מה שקרה זו השתתפות. 
צער על מי שלו קרה זו רחמנות.

אם כך, אל תרחמו על ילדיכם, אלא השתתפו בסבלם כשצריך וכך תעזרו להם להתעצם. 

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה