צדק צדק (אל) תרדוף

החגים בפתח ובניהם יום הכיפורים. המאורע הרה הגורל שבבסיס יום זה, הוא משפט הצדק שעורך הבורא לברואיו. לנו אין שליטה על הליך עשיית הצדק המתרחש שם למעלה, אך יש גם יש לנו שליטה על מה שמתרחש בעולמנו הפרטי. בטור זה אתייחס לאותם המאורעות שבשליטתנו ולהתמקד במלכודת הצדק שמסבכת אותנו תדיר, בהתרחשויות שבינינו לבין עצמנו ולאחרים.  

כל המביט נכוחה סביבו, יבחין בחוסר צדק. הנה מימין הדוכיפת אוכלת תולעת, העכביש טורף זבוב והלביאה הורגת זברה המומה. ושם משמאל משתולל הוריקן, רעידת אדמה זורעת הרס ובמקביל אנו מוקפים במעשי מרמה, גניבה וניצול החלש. המסקנה הבלתי נמנעת היא, שקיום צדק הינו רעיון אוטופי, שאינו קיים במציאות.

לימדו אותנו מילדות לחפש צדק סביבנו. לכן, כשאנו חווים חוסר צדק, אנחנו מתוסכלים, כועסים וסובלים. לא הדרישה לצדק עצמה היא הבעייתית, אלא המצוקה שחש האדם נוכח היעדר 'הצדק שמגיע לו' לתפיסתו. דוגמא למלכודת הצדק: "תגיד, אני עשיתי לך פעם דבר כזה? אז למה אתה עושה את זה לי...?" שימו לב איך היעדר 'הגינות' הפך כאן להצדקה לאומללות. וכשהאדם אומלל, מופיע כמעט תמיד השיתוק. מכאן, המחיר על נפילה למלכודת הצדק הוא כבד, ולא הכרחי.

אז ישאֶל למה בכל זאת קשה להפטר מהרגל זה? אני חושב שקשה להיפטר ממנו כי כולם מבטיחים לנו צדק. הפוליטיקאים, המוחים נגדם, המנהיגים, בתי המשפט, כ-ו-ל-ם מבטיחים צדק. אנו מוקפים ברעיונות, ערכים ונורמות סביב מקסם השווא הזה ששמו צדק, חרף ואולי בגלל שאי צדק הוא למעשה הדבר הקבוע. לא היה שווה להתעכב על נושא זה, אילולא היה אחד מגורמי המצוקה הראשיים בחיי האדם. למען הסר ספק, אינני מציע להפנות את הראש למראה עוולות ולהתעלם מהן. כל שאני ממליץ הוא לא לאפשר לדרישה המתמדת לצדק להפריע בהתנהלות החברתית. אחת התלונות השגורות וההרסניות ביותר בפי אנשים בעולם המערבי היא "זה לא הוגן". כך קורה שהתנהגות הזולת ומצבו הופכים לנקודת התייחסות הקובעת מה לכאורה ראוי עבורך. הזולת הוא השולט ברגשותיך ולא אתה: "אם מותר לו, מותר גם לי... זה לא הוגן שהוא קיבל יותר ממני... אם הפסדתי למה הוא הרוויח ?...". ובכן – הלנצח תאכל צדק? הרי ברגע בו התעצבנת כשאחר הצליח במקום בו אתה כָּשלתָ, נתת לו את היכולת לשלוט בך.

גבר שהיה בטיפולי ממחיש את אופן חשיבה חבלני זה. שוקי (שם בדוי) התלונן על זוגיות אומללה שנמשכת מזה כעשר שנים ותיאר ריב טיפוסי – אשתו אמרה לו משפט שלא נעם לאוזניו והוא השיב "למה דיברת אלי ככה? אני אף פעם לא אומר לך דברים כאלה". כשאשתו הזכירה את הילדים, השיב: "זה לא פייר מה שאת עושה עכשיו. אני אף פעם לא מכניס את הילדים לויכוחים שלנו". כשנאמר בשיחה כי אשתו רוצה לפגוש חברה טובה בערב, ענה : "זה לא הוגן, את תמיד יוצאת ואני צריך להישאר עם הילדים". שוקי ניהל את הזוגיות על גיליון חישוב. פינקסנות. אחד לי ואחד לך. הכל צריך להיות הוגן ומאוזן. אם אני נוהג ככה, עליה להתנהל בדיוק באותה אופן. לא מפתיע שרוב הזמן הוא חש פגוע, כעוס וכי עסק 'בתיקון עוולות', במקום לבחון איך לשפר את מצבו.

    המשוואה בראשו של שוקי נראתה בערך כך: 'התנהגותי היא הבסיס הצודק להעריך על פיו את התנהגותה של אשתי, והתנהגות אשתי היא הבסיס למידת האושר שלי'. חלופה שהועלתה בטיפול להרגל מכאיב זה הייתה הפסקת המעקב הבלתי נלאה אחר הגינות וצדק סימטרי והפסקת העיסוק בתיקון עוולות, ובמקום זאת, חתירה לעבר הדברים שאליהם שוקי שואף, בלי הצורך להיות חייב למישהו צדק. שוקי החל להבין כי אשתו חושבת באופן עצמאי שאינו תלוי בחשיבתו שלו וכי אין היא 'עושה לו בכוונה'. הוא הבין גם כי אם ברצונו לצאת יותר באמצע השבוע, הוא מוזמן לעשות זאת ללא כל צורך במדידה כמה פעמים יוצאת אשתו. בהדרגה, הצליח שוקי להיפרד מגיליון החישוב. כשהחל לנהוג כך, החלה הזוגיות שלו להשתפר. במקום לעסוק במה איננו הוגן, כדאי לו לאדם לחשוב מה הוא באמת רוצה ואז לתכנן אופנים להשגת היעד, ללא קשר הכרחי לעמדתו או מעשיו של אדם אחר.

גם תלונות מתמידות ובלתי פוסקות על כך שגורל אדם אחר טוב מגורלך, לא יחוללו שום שינוי לטובה. ילדיך, בן/ת זוגך וסובביך ימשיכו לעשות דברים באופן שונה ממך. אם תתמקד בעצמך במקום להשוות עצמך לאחרים, תחסוך מעצמך את האפשרות להתעצבן  בגלל חוסר שוויון וצדק. שורש הרע והסבל שבמלכודת הצדק הוא הפיכת התנהגותם של אחרים לחשובה מזו שלך. כשזה קורה, אתה מנהל את חייך על בסיס התנהגותו של אדם אחר.

במקום ליפול למלכודת הצדק, צור לך חיים משלך. אי-הצדק הוא לא מה שקובע. מעשיך ביחס אליו הם החשובים.