מה זו עצמאות?

בפשטות, עצמאות היא ההיפך מתלות. התלות מנהלת את חיינו לעיתים קרובות, וההנאה הכרוכה ברווח שלכאורה קיים בתלות, רק מקשה על ההשתחררות ממנה. תלות פסיכולוגית משמעה הִמצאות במערכת יחסים בה אין לי בחירה, בה עלי להיות מי שאינני רוצה להיות. תלות שכזו מייצרת בי תרעומת על שאני נאלץ להתנהל באורח כזה או אחר.

אמקד ואומר, לִרצות מערכת יחסים זה בריא, אך מערכת יחסים בה שניים הופכים לאחד, סופה - שני חצאי אנשים. הידחפות ושימור יחסים תוך תחושות חובה וכעס, מייצרים אשמה ותלות, בעוד שעצמאות ואהבה מטופחים ע"י בחירה. מכאן שעצמאות משמעה, החופש לעשות את מה שאני בוחר לעשות, ולהיות מי שאני בוחר להיות – בתוך מערכת היחסים בה אני נמצא.

חשיבות העצמאות במשפחה
כשהמיקוד המשפחתי הוא עצמאות, התפתחות הילד לקראת עמידה בזכות עצמו כאדם בוגר נראית טבעית ואיננה מפורשת על ידי ההורים כהתרסה מול סמכות. התוצאה היא שהמתבגרים רוצים להיות יחד ולא חשים חובה לכך. יש לילד פרטיות, יש לאימו חיים משלה מעבר להיותה אם, ובכך היא מהווה דוגמא לחיים משמעותיים שאינם רק 'עבור הילד'. ההורים מבָלים גם לבדם ולא כל חופשה היא "עם הילדים". במשפחה שכזו, אין ניסיונות השתלטות ערמומיים באמצעות איומים ואשמה על מנת להנציח ציות ותלות. במיקוד משפחתי עצמאי, ההורים מתבוננים במאבקי ילדם מול קשיים, יודעים להגיש סיוע אך לא לגלוש לדאגנות ולהשגחה מוגזמים. כשההורה מהווה דוגמא להערכה עצמית עבור הילד, ילדו יעזוב בבוא היום את הקן ללא סבל ומתח מיותרים.

תלות שאנו מפתחים אינה נגרמת כתוצאה ממגע עם אנשים שתלטניים. אתה הוא המלמד את הזולת לשלוט בך, כפי שנהג בך תמיד. מה שמנציח זאת, הם אנשים שתלטניים הנוקטים במספר שיטות להשארתך בתפקיד הנשלט:

• צעקות, הרמות קול וזריקת חפצים

• איומים ("אעזוב אותך")

• נטיעת רגשות אשמה ("אין לך זכות ל...", "איך יכולת...")

• הִתְחָלוּת. כשבן הזוג לא מתנהג כמצופה, סובל השני מכאב ראש, התקף לב וכו'

• סצנת נטישה. קימה ויציאה מהבית כדי לעצב את התנהגות בן הזוג

• תוקפנות שקטה. שתיקה זועפת להכוונת התנהגות בן הזוג

• איום בהתאבדות ("אם לא תעשי... אתאבד")

• תכסיס ה"את לא מבינה אותי"/"אתה לא אוהב אותי" כדי לשמר תלות

כל אלה נועדו לשמור על בן/בת הזוג בתפקיד שהוקצה לו בזוגיות. העניין הוא, שאת מעגל התלות השלילי הזה אפשר לשבור. כשיסרב אחד מבני הזוג להמשיך ולשתף פעולה עם כללי המשחק הללו, בלית ברירה, יפסיק גם השני לשחק. כל עוד מגיב האחד לתכסיסי ההשתלטות כצפוי, מִתרגל השני לשימוש בהם. כלומר, אם מחלקים לך פקודות, כנראה ששידרת "אני מציית לפקודות". אתה יכול ללמד את הזולת להתייחס אליך כפי שאתה ראוי שיתייחסו אליך. זה מצריך זמן ומאמץ, אך השינוי ניתן לביצוע בכל זירות חייך. במקום לחשוב "מדוע אינך מתייחס אלי יפה יותר?" חשוב "מה במעשי מלמד את הסובבים אותי לנהוג בי ככה?". התמקד בעצמך ובשינוי תגובותיך.

לסיום, הֶרְגל כשלעצמו איננו סיבה טובה לפעולה.
רק בגלל שנהגת תמיד בהכנעה, אין זו סיבה טובה להמשך שליטת אחרים בך.
המציאות אירונית ומלמדת אותנו, שאדם אשר שבר את מעגל התלות זוכה לכבוד על היותו עצמאי, דווקא מצד אלה שהתאמצו יותר מכל לשמור על כניעתו.