מי הזיז את הגבינה שלי?

המצב הטבעי של אדם מאוזן הוא אושר. לא צריך יותר מאשר להתבונן בילד משָחֶק. הוא חווה ומגלם את מצב האושר הראשוני והבסיסי, בו היינו כולנו בתחילת חיינו. אם כך, אומללות היא לא גזירת גורל חיצונית לאדם אלא תוצאה של אופני והרגלי חשיבה שנרכשו במהלך החיים. החלפה של תחושת אומללות באושר ובאיזון, כרוכה באימוץ דרכי חשיבה חדשות. ולא כדאי להסתיר - זה לא דבר פשוט לחשוב בדרכים חדשות, שכן אנחנו אוחזים במערכות אמונות, שמהן נובעות גם מחשבות מחלישות. למחוק הרגלי חשיבה בני שָנים היא אמנם משימה קשה, אבל היא לא בלתי אפשרית.


הצעד הראשון מצריך מודעות לחשיבה ושליטה בה. כשאני אומר "שלמה הרתיח אותי", עלי להיות מודע למחשבותיי האמיתיות באותו רגע. בפועל לא שלמה הוא שהרתיח אותי, אלא המשמעות שאני ייחסתי למעשיו, היא שהרתיחה אותי. מכאן, שחשיבה חדשה מחייבת מוּדעוּת לחשיבה הישנה. אני יודע שרבים מהאנשים סבורים שהסיבה לרגשותינו נעוצה בסביבה ותפישה זו מטופחת מבלי משים וללא ידיעתנו  על ידי אלפי שעות חשיבה מוּטה, שגויה ולא מציאותית.


כשמויש'ה התחיל ללמוד נהיגה, עמד בפניו אתגר גדול. היו לו רק שתי רגליים ושלוש דוושות להפעלה. הבָנָתו זו היוותה את המוּדָעוּת שלו למורכבות המשימה. במהלך לימודי הנהיגה, מוישה חשב כל הזמן, התרכז, היה מודע למוטל עליו, טעה, התאמץ, תיקן בעמל רב וכך חוזר חלילה. הוא עשה זאת באופן זה, עד שיום אחד, נכנס מוישה לרכב ונהג בו ללא שום מחשבה. אחרי קשיים, חשיבה, הפעלת זיכרון ומאמץ, נהיגה הפכה עבורו לטבע שני, כלומר הפכה לפעולה אוטומטית.


והנה הפתעה - בעולם הרגש, התהליך כמעט זהה, גם אם פחות מוכר. את הרגלינו הנוכחיים רכשנו בשימוש תכוף במהלך חיינו. אני הופך לאומלל, מתוסכל, פגוע וכועס באורח מכאני, כי כך למדתי, מבלי לטרוח להרהר ולערער על הלמידות הללו. בדיוק כשם שלמדים להיכנע למחשבות המחלישות, כך גם ניתן ללמוד שלא להיות אומלל, ולהימנע מהשתלטות החשיבה האוטומטית.


אז יתכן שעכשיו תפקפק ותגיד "נו באמת, איזה שטויות, אני הרי יכול לחשוב עד מחר אבל במצבים מסוימים אני פשוט נהיה אומלל וזהו". אם כך אתה אומר, אז בוא ניזָכֶר בשיעורי הנהיגה שהזכרתי קודם. מתי התחלת להאמין שתצליח לנהוג? המחשבה הופכת לאמונה חדשה ומושרשת אצל האדם, אחרי התנסויות חוזרות ונשנות. על מנת להנות מפירות ההצלחה, דרושים התמדה ונסיונות תרגול חוזרים ונשנים. כשלא מתמידים בהליך רכישת אמונות חדשות, אנחנו למעשה מוותרים אחרי פעם אחת או פעמיים כאשר בהמשך, אותו ויתור משמש אותנו כתירוץ והסבר ל"חוסר יכולתנו" להצליח. כך מונצח המעגל ההרסני שבו אנחנו נמצאים. התהליך איננו פשוט כי שינוי לעבר שליטה בעצמי מצריך יותר מ'מדידת' מחשבות חדשות כמו בגד בחנות. נדרשים החלטה ומוטיבציה על מנת לתקוף ולהפריך בצורה מסודרת ושיטתית, את אותן מחשבות אשר יוצרות אומללות שמשתקת את האדם.


על מנת להצליח בכך, הטיפול הקוגניטיבי התנהגותי מציע מספר צעדים:


- בחירה מודעת בחופש מאומללות, תוך לקיחת אחריות ונכונות לעשות ולא רק לחשוב.


- למידה שיטתית של טכניקות להימנעות מהשיתוק שהשתלט עליך במשך השנים.


- החלטה לחיות את ההווה, הזמן היחידי שהינו אמיתי ומשמעותי. ההתמקדות בזמנים אחרים מתבטאת בדאגה מופרזת (מהעתיד) או בהאשמה עצמית משתקת בגלל עבר לא מוצלח.


- בחירה במנוע שינוי הבנוי מצמיחה, במקום במנוע הבנוי מ'תיקון פגמים'. אני מתכוון להנעה מתוך תשוקה לצמוח ולא מתוך צורך בתיקון ליקויים, כשצמיחה משמעה שימוש במאגרי האנרגיה שלי למען גדילה ואושר, בניגוד לעיסוק ב"כפרה על חטאי".


אם גם אתה נוטה להאשים את הנסיבות במצב שלך, זכור שהמאושרים והמצליחים הם אלה שמחפשים את הנסיבות המתאימות להם ואם גם הן אינן בנמצא, הם ממציאים ו/או מייצרים אותן.


אז מי בפועל מזיז את הגבינה שלך?


אתה.